כיתה ג'

 

גיל תשע הוא גיל עדין ומיוחד. זוהי נקודת מפנה שבה הילד מקיץ מחלום, נפרד מן הילדות המוקדמת, הרכה והעוטפת, ונולד למציאות חדשה שבה הוא פוגש לראשונה את העולם כנפרד ממנו. הוא והעולם, כבר אינם ישות אחת שלמה. הפרידה הזו מלווה ברגעי פחד וחוסר ביטחון. לראשונה, עולות שאלות הקשורות לזהות, ובדומה לגירוש מגן העדן – שאלות הקשורות להבנה הכואבת שדבר לא יהיה עוד כפי שהיה.

לפיכך, נוסף על לימודי התורה, שבמרכזם עומד סיפור הגירוש מגן העדן כשיקוף למתרחש בנפשם של הילדים, מעוצבת תכנית הלימודים באופן הקשוב לרחשי הגיל.

 

בכתה ג' הילדים פעילים ויצרניים: הם לומדים להכיר את העולם באמצעות  הגפיים וליצור עמו קשר מחודש. במהלך השיעורים הם זורעים ושותלים. בהמשך הם מטפלים בשדה, משקים אותו ומנכשים עשבים. הם זורעים חִמְצָה (חומוס), תורמוס ועשבי תבלין, ושותלים ברוקולי, חסה ועוד. הילדים עורכים סיורים שונים ברחבי הכפר הירוק, ומלווים מקרוב תהליכים ממושכים כגון הפיכת החיטה, מרגע זריעתה, ללחם. עם בוא האביב קוצרים הילדים שיבולים, דשים אותן ואוספים את הגרעינים. את אלה טוחנים לקמח, אופים לחם ומָן, ונוגעים בצרכים הבסיסיים של האדם בהקשרים של תזונה, בית וביגוד. הילדים עובדים במרץ, בהתלהבות וביסודיות. הם כמהים לקשר אמיתי ובלתי אמצעי עם העולם. 

 

בתקופת בנייה בונים התלמידים מבנה מסוים. הילדים מעורבים בתהליך הבנייה מתחילתו ועד סופו: הם מניחים יסודות, בונים תבניות מעץ ללבנים, מכינים לבנים, בונים את גוף המבנה, מניחים את הגג, מטייחים וצובעים ולבסוף – מקשטים. במו ידיהם בוראים הילדים מבנה, בית, בעוד הם עצמם, בנפשם ובגופם, הופכים לבית חדש, מעצבים את זהותם ומגלים את עולמם.

 

 

חינוך אנתרופוסופי כיתה ג

רגע חגיגי במיוחד של כיתה ג' מגיע במסכת בריאת העולם. זהו ערב שבו הילדים מציגים בדקלום, בשירה ובתנועה את סיפור הבריאה. ערב זה משקף שנה שלמה של התהוות, התעצבות והתבגרות של הילדים.

 

הורים מספרים

 

"הגענו לחינוך ולדורף לפני ארבע שנים וחצי. בתחילה נבעה בחירתנו בדרך חינוך זו, מתוך חוסר הסיפוק שלנו מן הגישות הנהוגות במערכת החינוך הממלכתית. אולם אט-אט לאורך הדרך, התוודענו להיבטים השונים של גישת ולדורף וחווינו את משמעויותיה העמוקות. אחד הדברים שאני אוהבת במיוחד היא ראיית הילד כשלם: גוף, נפש, רוח. ההתייחסות לתהליך ההתפתחות הטבעי במסגרת הגישה החינוכית, גורמת לי לחוש כי מי שמופקד על חינוכם של הילדים, אכן רואה אותם כך, כילדים. הקצב הטבעי והשפוי של הלימוד ומגוון ההתנסויות שהלימוד כולל, מדגישים את מגוון היכולות של האדם: בתי מסוגלת לסרוג, לבשל, לנגן, לקרוא, לצייר ובעיקר - היא מרגישה את השפע העצום שהעולם מציע ויודעת שהיא יכולה לקחת חלק בו. היא לומדת שאפשר לבחור.

השנה, במיוחד, זיהיתי הבשלה של יכולות שהוגשו לה במשך השנים הראשונות. אני רואה ילדה שניגשת לעולם בפתיחות; ילדה שמעוניינת להיות פעילה בעולם ולא סבילה בתוכו; ילדה שאינה מבקשת להיות צרכנית של העולם אלא חלק ממנו."

© 2014 by Urim