הורים יקרים, בעמוד זה אספנו מידע לגבי התנהלות בחירום ובמצבי מצוקה. לשימושכם ולעזרתכם.
כיצד לפעול בעיתות חירום
בעיתות חירום פעילות ילדיכם תהיה בהתאם להוראות הביטחון באותה עת, שיינתנו על ידי הרשות המקומית והגורמים המוסמכים.
האזינו להודעות באמצעי התקשורת השונים, הכתובים והאלקטרוניים, של משרד החינוך, גורמי הביטחון השונים והרשויות המקומיות בכל הנוגע לשינויים בסדרי הפעלת מוסדות החינוך במישור המקומי והארצי.
השתדלו לשמור בבית על שגרה קבועה ועל אווירה שקטה ורגועה.
הגעת הילדים לבית הספר ושחרורם ממנו יהיו בהתאם להנחיות הביטחון של משרד החינוך בתיאום עם הגורמים המוסמכים והרשויות המקומיות.
במקרה של ירי טילים, רעידת אדמה או כל אירוע חירום אחר בשעה שילדכם נמצא בבית הספר, פעלו בהתאם להוראות ולהנחיות של גורמי הביטחון המוסמכים.
הנחיות להיערכות במצבי חירום, עדכונים והתראות ניתן למצוא באתר פיקוד העורף.
תסמיני מצוקה וחרדה בעקבות מצבי חירום
ישנם ילדים המצליחים להביע את רגשותיהם בקלות ובפתיחות, ולא יחששו להביע בפניכם את הפחד שהם חווים. אצל ילדים אחרים הפחד שיביעו יתבטא בדרכים אחרות, ולכן חשוב שההורים יהיו קשובים לאיתותי המצוקה השונים של ילדיהם. לפניכם מספר תופעות העלולות להתפתח אצל ילד החווה חרדה:
כאבים גופניים: כאבי בטן וכאבי ראש, קשיי נשימה, רעידות בגוף, הקאות ושלשולים. תסמינים אלו דורשים כמובן בדיקת רופא, אך אם הבדיקה הרפואית תקינה, קיימת אפשרות שילדכם מסמן שהוא במצוקה וזקוק לתמיכתכם.
החרפה של התנהגות או שינוי קיצוני במזג: ייתכן שהתנהגות המאפיינת את אישיותו של ילדכם תועצם. ילדים שקטים ומופנמים יסתגרו עוד יותר ויפגינו אפאתיות וחוסר עניין ואילו ילדים בעלי אופי שובב וסוער ייטו לדברנות-יתר ועשויים להפגין גם תוקפנות. לחלופין אופיו של הילד עשוי להשתנות – ילד שקט ונינוח הופך עצבני ולהיפך.
היצמדות למבוגרים: ילדים בגיל הגן ובית הספר היסודי זקוקים לרוב לנוכחות מבוגר מוכר (הורה, מורה) כדי לחוש ביטחון. אך אם הילד מסרב להתרחק מכם, מחפש את נוכחותכם כל הזמן ונצמד אליכם, סביר שמדובר באיתות של מצוקה.
פחדים שונים: כאשר מופיעים אצל ילד פחדים קיצוניים המשבשים את התנהלותו היום-יומית, נמשכים תקופה ארוכה ומופיעים בתדירות גבוהה ואינכם מצליחים להרגיע אותו, ייתכן שמדובר בסימן למצב לחץ שבו הילד מצוי.
בכי רב: בכי הוא תגובה נפוצה ומובנת למצבי חירום ולחץ, אך אם נראה שילדכם בוכה יותר מהרגיל בכי ממושך ששכיחותו גוברת, ייתכן שהבכי מבטא מצוקה.
התפרצויות זעם: ילדים עשויים לבטא מצוקה ולחץ על ידי שינוי בהתנהגות והתפרצויות זעם, שיכולות לבוא לידי ביטוי כלפי אחרים, כגון הכאת ילדים אחרים, כלפי הסביבה, כגון השחתה ופגיעה ברכוש, וכלפי עצמם, כגון הטחת הראש ברצפה או נשיכה עצמית.
הפרעות שינה: התנהגויות שינה בלתי רגילות, כגון קושי להירדם, התעוררות מרובה בלילה או שינה מרובה לאורך כל היום עשויות לרמז על מצוקה ולחץ.
נסיגה: במצבי מצוקה ילדים רבים חווים נסיגה להתנהגויות שאינן תואמות לשלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים, כגון חוסר שליטה על הצרכים, מציצת אצבע או מוצץ, או דיבור לא ברור.
הפרעות אכילה: שינוי פתאומי באופן האכילה של הילד ללא סיבה פיזיולוגית, כגון ירידה בתיאבון או אכילה מוגברת, עשוי לאותת על מצוקה קשה. מכיוון שלהפרעות אכילה עלולות להיות השלכות חמורות, יש צורך לאבחן אותן בזמן.
מחשבות והתנהגויות כפייתיות: התנהגות כפייתית היא ניסיון לארגן, לסדר ולשלוט בעולם הסובב בזמן שחווים תחושת איום. אם הילד מסגל לעצמו התנהגויות כפייתיות הדבר עשוי לאותת על מצוקה קשה.
כיצד להרגיע ילדים ולהפחית חרדה בעיתות חירום
להורים לילד החווה חרדה ומצוקה עקב מצב חירום מעורר לחץ, קיימות מגוון אפשרויות המסייעות להתמודדות ולהרגעה:
מיתון חשיפה לתקשורת: חשוב לקבל מידע מעודכן שיסייע לכם להתארגן, אך כדאי להימנע מצפייה ממושכת בשידורים חוזרים של תמונות קשות המשודרות בטלוויזיה. עיקרון זה חשוב למבוגרים ועוד יותר, לילדים.
שמירה על רוגע: חשוב שאתם ההורים תשמרו על רוגע ככל האפשר ותימנעו מביטויי חרדה מוגברים. התמודדותכם עם המצב משמשת מראה עבור ילדיכם ומשפיעה מאוד על התמודדותם עם מצב החירום.
מתן תפקידים: חשוב לתת תפקידים לכל ילד, כמעט בכל גיל. חשוב שהתפקיד יהיה מותאם ליכולתו של הילד ולרמת התפתחותו.
פתיחת ערוץ תקשורת: חשוב ביותר לדבר עם הילד על המצב, להסביר לו על המתרחש בהתאם לגילו ולעודד אותו לדבר ולשתף ברגשותיו. הסבירו לו שתחושת פחד היא טבעית ומובנת, ושאין סיבה שיחוש בושה בשל כך.
ביטוי רגשות באמצעים שונים: עודדו את ילדכם לבטא את תחושותיו באמצעות משחק, ציור, כתיבה או יצירה אומנותית אחרת.
יצירת שגרה: נסו לשמור ככל הניתן על שגרת החיים בבית. ילדים זקוקים לשגרה כדי להרגיש בטוחים, ולכן כדאי להקפיד על סדר יום בהתאם למגבלות.
פעילות גופנית: פעילות ספורטיבית, גם בשטח מצומצם, יכולה להרגיע ולהסב את תשומת הלב מהמתרחש. בצעו איתו פעילויות כגון כפיפות בטן או קפיצות במקום.
הרפיה ודמיון מודרך: פעילות של הרפיה ושימוש בדמיון מרגיעות מאוד במצבי חרדה. בקשו מילדכם לעצום עיניים ולדמיין מקום שמעורר בו זיכרונות מרגיעים וטובים. בקשו שיספר לכם על מקום שהיה רוצה להיות בו, עם מי ומה היה עושה שם.
הימנעות מהתפרצויות: השתדלו להפחית ביטויי כעס ומתח כדי לתת לילדכם ביטחון בנוכחותכם.