כיתה ה'
סוג מיוחד של הרמוניה, ניידות ושמחת חיים מאפיין את הפעילות הפנימית והחיצונית בכיתה ה'. איזון מופלא מתקיים בין פעילות חשיבתית, רגשית ומעשית. הילדים שרים קנונים מאתגרים, מנגנים מנגינות מתקדמות, מציירים ציורים מורכבים ומתמודדים בהומור ובגמישות עם מצבים שונים. תנועתם מאופיינת באלגנטיות, בקלילות ובהרמוניה. הם כותבים שירים, סיכומים ועבודות מעמיקות. כל שנלמד עד כה, מכיתה א', מתהווה ליצירה הרמונית יפה, בעלת גוון אישי.
זוהי נקודת שיא בילדות, רגע לפני גיל ההתבגרות. טבעם של הילדים בגיל זה משתקף ביופי ובאידיאל האסתטי של תרבות יוון העתיקה, התקופה המרכזית והחשובה אשר בה עוסקים בשנה זו, אך לא לפני שלומדים על תרבויות קדומות יותר: הודו, פרס, בבל ומצרים.
מתחילת השנה ילדי כיתה ה' מתאמנים לאולימפיאדה – אירוע גדול ומרגש אשר מתקיים באביב, שבו נפגשים כל תלמידי כיתות ה' מבתי ספר ולדורף בארץ. במשך שלושה ימים, עובדות כמה קבוצות מעורבות ומתרכזות באימונים במקצועות האולימפיים העתיקים (הטלת כידון וזריקת דיסקוס, ריצה, קפיצה לרוחק והיאבקות); במפגשים חברתיים; ובעשייה אמנותית. שיאם של שלושת הימים הוא יום של משחקי ראווה, אשר שמים דגש על איזון בין הרמוניה לכוח והתקדמות אישית.
בסיום כיתה ה' נסגר מעגל הילדות ומתחילה תקופת גיל ההתבגרות. הפרידה מסיפורי האגדות ומהמיתוסים ששמענו עד כה, דרך המיתולוגיות של תרבויות העולם השונות, נעשית באופן עדין, עם המעבר ללימודי היסטוריה ומדעים. סקרנותם של הילדים עצומה, ובפעם הראשונה הם מבקשים ללמוד עובדות הנטועות במרחב ההיגיון. לפיכך, את דרכם לבגרות מלווה האיליאדה (סיפורה של מלחמת טרויה) – מיתוס שהגבול בינו לבין ההיסטוריה של יוון מטושטש, ומוביל אל היסטוריה "אמיתית". שם פוגשים הילדים בלידת הפילוסופיה, בחשיבה ההגיונית ובמדעים המדויקים. זהו מסע מרתק המאפשר מיצוי של כל היכולות האמנותיות של הילדים, וכן את תחילתה של עבודת חשיבה חדשה. בה בעת, נלמדות תקופות חדשות – בוטניקה, גאוגרפיה וגאומטריה – אשר נוגעות לראשונה במדעים המדויקים.
תקופות הלימוד בכיתה ה': מיתולוגיות קדומות (הודו, בבל, פרס ומצרים), תקופת יוון (ממיתולוגיה להיסטוריה), תקופת גאומטריה (חקר הצורות בעולם ביד חופשית), תקופת בוטניקה (הצמחים הירודים), תקופת אדם-חיה (מבוא לביולוגיה), תקופת תנ"ך, תקופת גאוגרפיה של ארץ ישראל, תקופת חשבון ועוד.
בסיום השנה, בדרכם אל גיל ההתבגרות, ילוּווּ הילדים בלא אחר מאשר אודיסאוס, בשובו לאיתקה. אודיסאוס עובר מסע של התבגרות, דרך מאבקים ותלאות. הגילוי הכואב שלו לפיו איתקה, מושא כמיהתו רבת השנים, כבר אינה אותה העיר, מחדדת את ההבנה כי הדרך עצמה חשובה מסופה; הדרך היא-היא המטרה. היכולת להתמודד עם הקושי ולהתגבר עליו, המפגש עם השונה מאתנו ועם הבלתי צפוי הם הגילויים החשובים המעצבים את דמותנו.
הורים מספרים
"האור בעיניים, השמחה וחדוות הלימוד, הם אלו המהווים עבורי את תמצית חינוך ולדורף.
לא ברור מאליו, שילד יקום בשמחה ליום לימודים חדש.
לא ברור מאליו, שהלמידה תהפוך לחוויה של גילוי מתמיד.
לא ברור מאליו, שילד ירגיש בטוח בבית הספר, ירגיש מוגן וכחלק ממשפחה אחת גדולה.
וכל אלו, כל-כך ברורים ומובנים מאליהם, בבית הספר שבו בתי לומדת.
מורים, שהם מורים לחיים, המנסים לגלות ולהאיר, את הייחוד ואת הפלא שטמון בכל אחד מן הילדים ומן המקום הזה, עושים מאמץ לפעול את פעולתם לחנך וללמד. מורים העוזרים לתלמידים, המגיעים לכיתה א' כשתילים רכים, להפוך לעצים חסונים וחזקים.
לא, זו אינה סתם מליצה!
אלה מחנכים הרואים את הילד ולא רק את התלמיד. לא פעם קרה, שמחנך הכיתה של בתי, פנה אליי בשעות הלימודים, רק משום שבתי ביקשה ללכת לחברתה בסיום הלימודים, ושכחה לבקש זאת ממני. הוא, המחנך, לקח על עצמו, את התיאום ביני לבין ההורים האחרים, והוציא את התכנית לפועל. הוא עשה זאת, פשוט משום שחייהם החברתיים של "ילדיו" חשובים לו בדיוק כמו החומרים הלימודיים.
לא פעם תהיתי, ביני לבין לעצמי ובקול רם, האם אכן מתרחשת למידה משמעותית בחינוך זה? האם לא מושקע זמן רב מדי באמנויות השונות ובלמידה חווייתית, על חשבון חומר הלימוד עצמו? לעתים אף חשבתי שהם, אנשי בית הספר, טועים בתפיסה זו ופשוט אינם מודעים לכך. ואז, כשעברה בתי הגדולה לחטיבת ביניים רגילה במערכת הממלכתית, הבנתי כי אני זו שטעיתי. התהליך הלימודי שאותו חוותה הניח תשתית חשיבתית מסודרת ומוצקה, שסייעה לה לצלוח בקלות את דרכה בלימוד החומרים החדשים, ויתרה מכך, להצטיין ולהגיע להישגים לימודיים גבוהים.
כבר שנים רבות שאני מנסה לעמוד על הסוד הטמון בחינוך זה. אולם גם כאשר אני מפרקת אותו לגורמים ולחלקים שונים, ברור לי שהוא, חינוך ולדורף, הוא שלם הגדול הרבה יותר מסך חלקיו."