top of page
חינוך ולדורף כיתה ד

כיתה ד'

 

כשעמד יוליוס קיסר לפני נהר הרוביקון, שאלה אחת גורלית הדהדה בלבו ובמוחו: האם להיכנס ולכבוש את רומא בכוח, או שמא להישמע לחוק "הנצחי" של רומא, לפיו אין להכניס לתוכה צבא? קיסר, כידוע, החליט להיכנס ולכבוש את רומא.

בכיתה ג', מלווה תכנית הלימודים את הילד כשהוא מתחיל לחצות את הרוביקון. בכיתה ד' תכנית הלימודים מביאה את תהליך החצייה הזה לכדי סיום.


בגיל עשר, עומד הילד בחייו במצב דומה לזה של המצביא הרומאי המפורסם. שאלות שטרם נשאלו עד כה, לפתע עולות על פני השטח: מי הם הוריי? כיצד אהיה בטוח שאלה הם באמת הוריי? מי הם המורים שלי? מדוע דווקא הם המורים שלי? מי הסמיך אותם להיות המורים שלי? האם הם מוכשרים? שאלות אלו ואחרות, המעידות על אגו ("אני") שאינו מפותח דיו כדי להבין את עצמו, מצביעות על פער בין חוויית ה"אני" לבין היכולת להכיל אותו.

אומץ רב נדרש כדי לחצות את הרוביקון. כאשר אין דרך חזרה לעולם הילדות, עלינו (המבוגרים) להושיט לילד יד כדי לסייע לו לעבור אל הגדה השנייה של הנהר. בכיתה ד' מתחיל תהליך ההתארגנות מחדש, על הגדה השנייה, לאחר חציית הרוביקון.

 

בכיתה ג' הילד נע בעזרתם של כוחות הרצון אל תוך העולם הפיזי. כך בבנייה, במלאכות השונות, בבישול וכן הלאה. כיתה ד' נדרשת להביא תנועה זו אל המודעות של הילד. ילדי כיתה ד' אשר אך לא מכבר חשיבתם התעוררה, יכולים להתחיל לחוש במאבק ובהתמודדות שבחיים. הם מבינים שחבר אמיתי הוא מי שנוכל להתווכח איתו ויכוח אמיתי. כזה המאפשר לנו לעצב את מחשבותינו ולהתבונן בהן, לתקן ולכוון, בלי פחד, כך שנוכל לגלות את האמת. ההתעוררות והחתירה לאמת בדרך חדשה, היא-היא החוויה של כיתה ד'. הילדים מביטים בעולם בעיניים חדשות, וחכמת העולם מגיעה אל הילדים בגלימה של יופי ומחדירה בהם התלהבות.

 

רישום צורות: נלמד כשיעור שבועי. מתאמנים בצורות קלועות, המחייבות את הילדים לתרגל את ההפרדה בינם לבין מה שהם עושים.

תקופות חשבון: כפל מאונך (דו-ספרתי בדו-ספירתי), חילוק ארוך, סמני התחלקות, פירוק לגורמים, מספרים ראשוניים, הכנה לתקופת שברים. בתקופת שברים הראשונה עוברים הילדים את החוויה – מבינים את מהות השבר המלמד למעשה תמיד על השלם; השבר יוצא מן השלם וחוזר אליו. הילדים מפתחים מיומנות חישוב ויזואלית, חווייתית. בתקופת שברים שנייה לומדים טכניקות מתמטיות רגילות, פעולות אריתמטיות עם שברים, מציאת מכנה משותף ועוד.

תקופת מיתולוגיה צפונית: באמצעות סיפורי המיתולוגיה, פוגשים הילדים בערמומיות, בכעס, בכוחניות ובצדק. הם מתרגלים כתיבה חופשית, כתיבת שיר וכתיבת סיפור בעזרת ראשי פרקים.

תקופת לשון: מילות יחס, שורשים, כינויי גוף וזמנים (עבר, הווה, עתיד).

תקופת אדם-חיה: דרך הצורות הארכיטיפיות, הישר, המעגל והקשת, נפגשים הילדים באופן חווייתי עם שלוש האיכויות המצויות באדם: הראש, הגפיים והגו. במהלך התקופה מפתחים הילדים מיומנויות שונות כגון כתיבה מתוך שמיעה, סיכום מידע בנקודות, כתיבת חידות, כתיבת שירים ושיחות בין חיות. כל זאת לקראת הכנת עבודה מסכמת על חיה שכל ילד בחר. העבודה אמנותית ואישית אך מהווה גם התמודדות ראשונה עם טקסט המכיל  מידע מגוון על החיה.

תקופת תורה: ספר במדבר וספר יהושע. התמקדות במסע במדבר ובהתארגנות לכניסה לארץ חדשה, שהיא בבחינת הגדה השנייה של הרוביקון.

תקופת מולדת: מטרת התקופה היא לעורר את הילד לעולם ולסביבתו, ולדון בקשר שבין אדם ועם לבין אדמתו ומולדתו. הילדים לומדים להכיר את ארבעת הרוחות, את השמש, הירח והכוכבים, ואת השימוש במצפן. הם מציירים מפות של הכיתה, של חדרם בבית, של הדרך לבית הספר, של הכפר הירוק ושל היישובים בסביבה. הם לומדים על קנה מידה, על מקרא ועל סיפורי מקום ולעיתים אף מכינים תבליט של האזור באופן קבוצתי. במהלך התקופה נערך טיול שנתי הכולל לינת שטח.

 

הורים מספרים

 

"לפני שש שנים, כשבתי הבכורה הייתה בת ארבע ולמדה בגן "רגיל", מצאתי את עצמי תוהה, לעתים קרובות מדי, בדבר איכות החינוך שהיא מקבלת. ערב אחד נתקלתי במודעה המזמינה להרצאה על חינוך אנתרופוסופי. הסתקרנתי והלכתי להקשיב, מבלי שיהיו לי ציפיות מוגדרות מראש. בתוך כמה דקות מתחילת ההרצאה, הרגשתי כיצד הקסם מתחיל לפעול. כשהבטתי במחברות שהוצגו, חשבתי שבחרו מחברות של תלמידים מוכשרים במיוחד. מאוחר יותר הבנתי ששיטת הלימוד פשוט מאפשרת לתלמידים רבים יותר להביע את הכישרון הטמון בכל אחד מהם. לאחר ההרצאה, קראתי ספר בסיסי המתאר את משנתו של רודולף שטיינר. החלטנו שבשנה הבאה נחפש לבתנו גן אנתרופוסופי.

היום אני יודעת לומר בצורה מעט ברורה יותר מהו סוד הקסם. בראש ובראשונה, היחס החם והאכפתי: המורה והגננת רואים באמת כל ילד וילדה, מבחינים באישיותו הייחודית ומתייחסים למרקם החברתי שנוצר מאוסף הילדים בכיתה. שנית, שיטת הלימוד המטפחת סקרנות ואהבת למידה, להבדיל משינון מתוך הכרח. שלישית, העשייה והחיבור העמוק לטבע שאנו חלק ממנו, מלמדים את בנותיי ליהנות מן העושר הפנימי שלהן ולמלא את עולמן בעשייה מזינה ומשמעותית ולא בהעברת זמן (רק בכדי לפנות מקום לעוד זמן). לבסוף, תשומת לב רבה מוקדשת ליחסים החברתיים בקבוצה, ללמידה כיצד לכבד את עצמנו ואת האחרים, לפתרון קשיים בדרכי שלום והידברות, להקשבה לזולת ולערכים רבים נוספים המהווים בעיניי יסוד חשוב במסגרת חיי קהילה מאושרים ומספקים.

כיום לומדת בתנו הבכורה בבית-הספר "אורים" ובתנו הצעירה בגני "אורים". בכל יום מחדש, כאשר הילדות הולכות בשמחה לכפר הירוק, אנו מברכים על הבחירה שעשינו.

המסגרת של בית הספר והגנים, חוסכת מאתנו את הצורך, המעיק כידוע על הורים רבים, לתקן ולשפר את המסרים ואת הערכים הנרכשים במוסדות החינוך של ילדיהם. כל שנותר לנו לעשות הוא להשתדל להמשיך באותו הקו גם בבית, תוך למידה והתפתחות מתמדת שלנו, לצד זו של הילדות."

 

bottom of page